למרות הנטייה הטבעית שלנו להיות בקשר, זוגיות ואינטימיות הן אחד הדברים המאתגרים שהחיים מזמנים לנו. בזוגיות אנו פוגשים את הפחדים הגדולים ביותר שלנו. אז מדוע זוגיות כל כך מאתגרת? מדוע כל כך הרבה זוגות חווים תסכול וקשיים בזוגיות? והאם זוגיות יכולה לרפא?
שלב ההתאהבות
רוב מערכות היחסים (אך לא בהכרח) מתחילות בשלב ההתאהבות, זהו השלב שבו נראה את בן/בת הזוג באור חיובי, נראה בו את כל המעלות שיש בו ואת הפוטנציאל הקיים בו ונתכחש לצדדים השליליים. שלב זה מאופיין בדחף תשוקתי גדול, אנחנו כמעין מסוממים, הגוף מייצר הורמונים שונים (המוח מפריש דופמין, נורפינפרין, אנדרופינים וסרטונין) ולכן לא פלא שהחיים פתאום מקבלים צבע אחר, האנשים ידידותיים יותר, הצבעים בהירים יותר, הכל מואר באור חדש שלא היה כמוהו.. שלב ההתאהבות גורם לאנשים לצאת מעצמם, לעשות מחוות ודברים שלא חשבו שיעשו: אדם מנותק מהרגש יכול פתאום להרגיש רגשות בעוצמה, אדם שאינו מחשיב את עצמו יצירתי יכול לגלות יצירתיות רבה במחוות לבת/בן הזוג, האדם הרגיל לשגרה יצא ללא מאמץ מהרגליו המקובעים, אדם אנוכי יגלה דחפים לא אנוכיים.. ההתאהבות גורמת לנשמה לגעוש ולהתעלות. בשלב ההתאהבות שני בני הזוג רוצים להיות כמה שיותר ביחד. הם מרגישים נינוחים ובטוחים יחד ויש הרגשה שתמיד הכירו.
ככל הנראה מטרת שלב ההתאהבות היא לחבר בין שני אנשים שהיו זרים, ליצור אצלם חיבור רגשי ופיזי חזק כדי שיוכלו להיות מחויבים לשלבים הבאים היותר מורכבים במערכת היחסים. רבים מתבלבלים בין אהבה להתאהבות וממשיכים לרדוף אחר רגשות התשוקה שמביא קשר חדש ולכן עוברים בין קשר לקשר אך אינם מצליחים לשמר זוגיות לטווח ארוך. שלב ההתאהבות נמשך בדר"כ בין חצי שנה לשלוש שנים. בסיומו של שלב זה יגיע בדרך כלל שלב הזוגיות ומאבקי הכוח.
שלב הזוגיות ומאבקי הכוח
שלב הזוגיות ומאבקי הכוח מתחיל בדרך כלל כשבני הזוג מתחייבים אחד לשני כזוג ומחשיבים אחד את השנייה כבן/בת זוג. יש כבר מחויבות גדולה יותר גם ברבדים החומריים כמו דיור משותף, רכוש, קניות וכד'. בשלב הזה בני הזוג כבר "התרגלו " אחד לשני. ההיי של שלב ההתאהבות עבר, המסכות ירדו ובני הזוג נחשפים לרבדים נוספים באישיות של בן/בת הזוג. כעת לאחר שפנטזיית ההתאהבות עברה יש עדיין ציפייה לא מודעת ברובה אצל בני הזוג למילוי צרכיהם על ידי הבן/בת זוג. הציפיות מבני הזוג מתאפיינות במה שלמדו בבית ובסביבתם על זוגיות או על מבנים מגדריים כמו למשל שהגבר ימלא את התפקידים ה"גבריים" וידאג לחשבונות, לרכב, תיקונים בבית ופרנסה והאישה תדאג לילדים, לניקיון הבית וכדומה. אך הציפייה הלא מודעת המשמעותית אצל שני בני הזוג היא שבן הזוג שבחרו להתחייב אליו משלל המועמדים הפוטנציאליים יאהב אותם כפי שהוריהם לא אהבו אותם מעולם ושימלא את צרכי הילדות הלא מסופקים, לטפל בהם ולהיות זמינים להם לנצח. כמובן שאלו ציפיות שאף אדם אינו יכול למלא ואף זאת אף אדם לא נכנס למערכת היחסים רק על מנת למלא את צרכי האחר.
אז מדוע קיימות הציפיות הלא מודעות הללו? מה המקור הצרכים הלא מסופקים?
אז כפי שאפשר לנחש מקורם במערכת היחסים הראשונית עם ההורים ובצרכים שלא סופקו. תינוק שנולד לעולם, הוא חסר אונים לחלוטין ותלוי לחלוטין בהוריו למילוי צרכיו הנפשיים והגופניים. מכיוון שטיפול בתינוק אנושי הוא מהמטלות הקשות ביותר (אם לא הקשה ביותר) זו משימה בלתי אפשרית להוריו לספק את כל צרכיו כל הזמן. על כן התינוק חווה חרדה פרמטיבית, "העולם מקום לא בטוח", כיוון שאינו מסוגל לדאוג לעצמו או לדחות את סיפוק צרכיו נדמה לו שהתגובה החיצונית המיידית לצרכיו הינה שאלה של חיים ומוות. חרדה זו נצרבת בגופנו ובנפשנו באופן לא מודע ועל אף שאנחנו בוגרים וכבר מסוגלים לדאוג לכל צרכינו משהו סמוי בתוכנו עדיין מקווה שהעולם החיצון יטפל בנו. כאשר בני/בנות הזוג שלנו עוינים כלפינו או שפשוט לא ממלאים את צרכינו הלא מודעים נדלקת נורת אזהרה עמוק בנפשנו הלא מודעת ואנו חשים ברמה הרגשית כאילו הדבר תלוי בחיינו.
האכזבה מאי סיפוק צרכיהם המודעים והלא מודעים מתחיל לפגום ביחסי האהבה בהדרגה: בני הזוג כבר פחות נוגעים, תדירות המחוות הרומנטיות הופחתה או פסקה לחלוטין וכך גם תדירות יחסי המין. בני הזוג חדלו מלחפש סיבות להיות יחד ומבלים חלק מהזמן יחד בנפרד בין אם בהתעסקות בפלאפון, טלוויזיה והסחות דעת אחרות. בשלב כלשהו מגלים בני הזוג כי תכונה כלשהי של בני זוגם מתחילה להפריע להם ולהפתעתם הרבה לבן הזוג תכונות שליליות דומות לזה של הוריהן. מדוע אם כך בחרו מלכתחילה בבני זוג בעלי מאפיינים שליליים כהוריהם?
התשובה נעוצה ברצון הנפש הבלתי מודע לרפא את פצעי הילדות? הנפש נוטה לייצר באופן לא מודע מצבים וסיטואציות אשר מזכירות את פגיעות העבר. זוהי אינה תכונה מזוכיסטית אלא כמיהה לריפוי פצעי העבר באמצעות התנסות מחודשת ותיקון החוויה. אם כך מערכת יחסים זוגית היא אחד האמצעים הכי משמעותיים ואפקטיביים לייצר ריפוי! אנשים לא מבינים זאת שכשהם נכנסים למערכת יחסים זוגית אבל הם בעצם נכנסים למכונת זמן רגשית. המוח הלא מודע מגיב לבני/בנות הזוג כאילו היו דמויות ההתקשרות הראשונות, ההורים והאחים שלנו, ומייצר דימוי פסיכולוגי שלהם וכך אותן רגשות קדומים ומודחקים עולים לפני השטח. זה כאילו מישהו לוחץ על כפתור פסיכולוגי והילד הפגוע בנפשנו לוקח פיקוד. הבעיה היא שרוב בני האדם אינם מודעים לכך שזהו אחד התפקידים היותר משמעותיים של מערכת היחסים הזוגית. זה מצריך עבודה נפשית והתפתחותית משני בני הזוג. עבודה שתציף החוצה הרבה כאב.
שלב הזוגיות המודעת
שלב זה הוא בעצם בנייה של הבסיס האיתן של הזוגיות, זוגיות מודעת, זוגיות שמודעת להשפעות העבר של בני הזוג, זוגיות שמאפשרת פתיחות ופגיעות ושיח בין בני הזוג. זוגיות שמאפשרת לכל אחד מבני הזוג להתפתח יחד ולצד בן/בת הזוג.
בשביל לבנות זוגיות בריאה ומודעת יש צורך לקבל על עצמנו את האחריות לסיפוק צרכינו הפנימיים. אנחנו צריכים ללמוד לאהוב, לאהוב באמת. להתבגר מהצורך להתאהב, מהצורך שמישהו אחר ימלא את צרכינו, יגשים את חלומותנו. בתהליך נשחזר חוויות ורגשות כואבים, נצטרך להיות שם בחמלה כלפי עצמנו וגם כלפי בן/בת הזו. אנו צריכים ללמוד לקבל את בן/בת הזוג כפי שהם, מבבלי הצורך הכפייתי לשנות אותם שיתאימו לצרכינו. זוגיות מודעת היא תהליך גילוי משותף. אנחנו מגלים את עצמנו מחדש, משיבים לעצמנו את החלקים האבודים מהילדות, ונמצאים שם לגלות גם את בן/בת הזוג ולאפשר לו לגלות את עצמו.
זה אינו תהליך של זבנג וגמרנו אלא תהליך ארוך ודינאמי בו אנחנו לומדים מהי אהבה על שלל צורותיה. אנו לוקחים אחריות לבטא את הרצונות והצרכים בפני בני הזוג ולא מצפים מהם שיענו על צרכיהם מבלי שנאמר אותם. אנו מבינים שצרכיהם חשובים לא פחות ולומדים לשאול אותם עליהם. אנו לומדים לתקשר באופן מטיב ומקרב ושמים בצד את הביקורת והתוקפנות. אנו לומדים להיות בני אדם טובים יותר ולמצוא בתוכנו את הכוחות והכישורים החסרים לנו. אנו מבינים שזוגיות בריאה היא דבר שיש להשקיע בו, ושיש צורך במחויבות, משמעת ואומץ לצמוח ולהשתנות.