על שינויים, משברים וכיצד אפשר לצמוח מהם

החיים הם מסע דינמי רצוף שינויים ותהפוכות. המוח האנושי מחפש בכל הכאוס הזה יציבות וודאות. לכן תקופות של שינויים יכולות להיות מאוד מאתגרות לנפש התרה אחר ביטחון וודאות. אך מתוך האינרציה של החיים, שינוי הוא מחוייב המציאות. שינוי הוא הקבוע היחיד, כפי שזיהה זאת הבודהה שקבע כי ארעיות היא אחת משלושת ממאפייני הקיום (אניצ'ה בסנסקריט). כל דבר ביקום משתנה, צמחים צומחים, פורחים וקמלים, עונות השנה מתחלפות, כל חי סופו להזדקן ולמות, הכל כל הזמן בתנועה ומשתנה. כך גם הנפש.

כשהנפש בוגרת וגמישה היא מבינה את הצורך בשינוי ומתמסרת לאי הידיעה. התמסרות זו כשלעצמה משחררת. אך רובנו עדיין חווים קושי כאשר שינוי מגיע לפתחנו, בין אם השינוי מופיע ברבדים שונים של חיינו (עבודה, זוגיות, מקום המגורים וכו') כתחושת מיצוי, חוסר חשק לא ברור או תחושת תקיעות. בעצם ההתנגדות לשינוי היא זו שמחריפה את התחושות הללו. הרי אם היינו יודעים להחליף עבודה בזמן, כנראה שלא היינו מרגישים מיצוי או קוצר רוח כלפי הקולגות/בוס שלנו. אך כפי שציינתי לרובנו הפחד משינוי מונע מאיתנו לשחרר את מה שכבר לא מטיב איתנו. בתקווה לביטחון וודאות, אנחנו מאבדים את החשק והמוטיבציה שאיתם התחלנו.

כשתחושות התקיעות וחוסר הסיפוק נמשכים זמן רב ללא שינוי יזום שלנו, עלול להתרחש משבר. משבר יכול להרגיש כתחושה שהכל מתפרק, שאין עתיד או תחושה חריפה של חוסר אונים ושליטה על חיינו.

בעצם משבר הוא הדרך של הנפש לייצר את השינוי הנדרש על מנת לצמוח ולהתפתח ולמצוא משמעות. המשבר מפרק את המבנים הישנים שבנינו, את התפיסות המוטעות או תפיסות שפעם היו רלוונטיות וכעת לא. משבר יכול להביא לסיום מערכות יחסים שלא היו נכונות לנו או לחזק ולבסס מערכות יחסים משמעותיות. עוצמת המשבר מעידה על עוצמת ההתנגדות כמו גם על דחיפות הצורך בשינוי.

ברוב המקרים אנשים פונים לטיפול כאשר המשבר כבר החריף והתוצאות שלו נכרות במציאות, למשל כאשר הבת/בן זוג מאיימים לעזוב, לאחר גירושין, פיטורין, מצב נפשי ירוד, חוסר ביטחון כללי, התקפי חרדה ואפילו דיכאון.

זה מפתיע שלעיתים אנשים אינם יודעים מדוע הם חשים כך. לעיתים אכן יש סיבה גלויה לעין אך במקרים רבים הסיבות למשבר חוויות עמוק בתת מודע. לעיתים עקב המשבר והתחושות הקשות שהוא מביע עמם נשכחה כבר הסיבה המקורית למשבר, והקושי מתעצם כיוון שהאדם חושב שהוא אמור להתגבר על המשבר ולא מצליח, מה שמגביר את תחושת התסכול והאשמה העצמית. מכאן מעגל הקסמים השלילי מתעצם וכבר קשה לנפש לגעת בתכנים האמיתיים שבגינם היא נכנסה למשבר.

איך אפשר לצמוח ממשברים?

התרבות שלנו מוכוונת צריכה וסיפוק מיידי, לכן רובנו הורגלנו לחפש אחר הפתרון המהיר והקל, אבל בעולמות הנפש זה לא עובד כך. הלמידה של הנפש שלנו מתרחשת דרך התנסות, לא דרך השגת תוצאות או למידה. יש משהו אינטגרלי בצמיחה מהמשבר שמחובר ללמידה דרך התנסות חווייתית. כלומר קודם כל אנו מתנסים בחוויה הקשה של המשבר. התחושות הקשות מאיצות בנו את ההבנה שמשהו כבר לא עובד, שיש צורך לעשות משהו כדי להרגיש טוב יותר. זה מאפשר לנו להתחיל לפעול עבור עצמנו. חשוב לתת מקום לכנות פנימית, ללמוד להתחבר פנימה ולהתחיל לסדר את הבלאגן הפנימי.

מציאת משאבים

בשלב הראשון נטפל ביכולת שלנו לווסת את עצמנו, ולמצוא את המשאבים הפנימיים שלנו בכאן ועכשיו. אילו פעולות אני יכול לעשות שאני יודע שישפרו את מצב רוחי? אילו שינויים קטנים אני יכול כבר עכשיו להכניס לחיי כך שיאפשרו לי להרגיש טוב יותר? מה המשאבים הפנימיים שלי? תכונות אופי? כישרון? יצירתיות? אמונה?

מה המשאבים החיצוניים שכבר קיימים לי? משפחה וחברים? בן בת זוג? ילדים? פרנסה? בית?

השימוש במשאבים שלנו יכול לתמוך בנו בתהליך הארוך, לאפשר לנו לעבור אותו עם פחות התנגדות ולסגל לעצמנו אורחות חיים טובים יותר.

חקירה פנימית

במקביל, מומלץ להתחיל גם לחקור את העבר ואת פצעי הילדות על מנת לפתח מודעות להשפעה שלהם (דרך התת מודע) על תפיסת המציאות שלנו, על דפוסי המחשבה שלנו, על ההתנהגויות שלנו ועל מערכות היחסים שפיתחנו. נלמד לטפח התבוננות פנימית אמיתית ולא שיפוטית ואת היכולת לחוש חמלה עצמית.

בטיפול נפשי, ניגע במשבר הנוכחי אבל גם ננסה להבין ולגלות מה הסיבות שבגינם הוא נוצר, מה המקור הקדום שלהם? אילו תפיסות מוטעות אימצנו במהלך חיינו? אילו אירועים משמעותיים עצבו את התפיסה שלנו? את העולם? את עצמנו? סיכוי גדול שהמשבר קשור בתפיסות עולם מוטעות כמו למשל " אפשר להצליח רק במאמץ גדול" או "אם טוב קרה בהכרח יקרה גם רע" או אמונות מגבילות כמו "אני לא מספיק טוב", "אני לא ראוי" או "אהבה שווה כאב".  אותן תפיסות שגויות מייצרות דפוסי התנהגות שליליים שכמו מנציחים את אותן תפיסות ומוכיחים את צדקתן.

אך ההיבט החיובי הוא שהמשבר מציף לפני השטח את אותם אמונת ותפיסות מוטעות על מנת שנוכל לעבוד איתם, להפחית מהשפעתם הלא מודעת ואולי גם לזנוח אותם. חשוב שבשלב הזה נשתדל להיות בחמלה כלפי עצמנו. קולות שיפוטיים נוטים לעלות גם כאשר אנחנו כבר נעשינו מודעים לעצמנו ולקשיים שלנו. הלופ השלילי מזין את תחושת התקיעות והתסכול המאפיינת משברים.

התמסרות

זה שלב שהוא קצת מנוגד לתפיסה המקובלת בחברה שלנו שמקדשת רתימת מאמץ כפתרון למשברים, אך לעיתים קרובות דווקא הרפייה והתמסרות לתחושות ולרגשות של המשבר וקבלה שלו, מאפשרים לנפש לעשות תנועה חדשה. קצת דומה לפריקה של בכי שלאחריו מרגישים משוחררים מהכאב/עצב, כך גם הקבלה שאני באמצע משבר ושזה מה שאני אמור לעבור כעת, יכולה לאפשר לכאב קצת להשתחרר, לחמלה לעלות וללופ החשיבה השלילי קצת להירגע.

"כשם שסופת רעמים חייבת להתרחש כאשר תנאים אטמוספריים מסוימים צריכים להשתנות כדי לבסס מחדש את הבהירות באטמוספריה. זה בדיוק מה שקורה בתוך התודעה האנושית" /  נלקח מהספר נתיב ההתמרה.

התמסרות לרגשות היא תנועה שרובנו לא מתורגלים בה. לכן מומלץ להיות מלווה בתהליך ע"י מטפל רגשי בשלב זה.

ככל שמתאפשר לנו לקבל את תהליך המשבר ולא לחסום אותו, כשאנו זורמים איתו ולא נלחמים בו, כך ההקלה תבוא מהר יותר ונוכל להתמלא באנרגיות חדשות ואולי אף בכיווני מחשבה חדשים או נתיבים חדשים להתפתחות. אולי פתאום נמצא את הכוח לעזוב מערכת יחסים שאינה טובה לנו, או את האומץ להחליף מקום עבודה או אפילו להתחיל קריירה חדשה או לנסות להגשים את עצמנו מחדש.

דבר נוסף חשוב שמשברים מביאים לפני השטח, זה את מה באמת חשוב לנו, הערכים האמיתיים שלנו צפים אל מול מה שחשבנו אולי שחשוב לנו. למשל יכול להיות שכל חייך חשבת שהדבר החשוב זה צבירת כסף וביטחון אך לאחר שהתמקמת במשרה טובה ובטוחה התחלת להרגיש חסר סיפוק ומדוכא. אולי המשבר התעורר כדי לגלות לך שמה שבאמת אתה רוצה זו עבודה בה אתה יכול להביע את  היצירתיות שבך או בכלל לעבוד עם אנשים. למשל משבר בתחום מציאת הזוגיות יכול לגרום לך להבין שמה שבאמת את רוצה בקשרים הוא גבר שיותר מחובר לרגש ואליך ולא בהכרח הגבר "הבלתי מושג" שאת מפנטזת לכבוש ולפתוח לו את הלב. אולי מעגל החברים שמקיפים אותך כבר מרגיש לא קשור ויש צורך להכיר אנשים חדשים שמשדרים על הגל שלך..  זו יכולה להיות תקופה של ניקוי אורוות פנימי. תקופה של פירוק הישן ובניית החדש.

זמן

היציאה ממשבר היא תהליך, היא לא נקודתית ואינה לינארית בהכרח. ייתכנו תקופות של רגרסיה ויתכנו תקופות של התחדשות שירגישו כאילו המשבר כבר עבר. כמו בכל תהליך, גם ליציאה ממשבר יש קצב וזמן משלו וזה אינדיבידואלי מאדם לאדם. צריך לזכור כשאנו בעיצומו של המשבר כיוון שאז נדמה שהוא כאן כדי להישאר לנצח, ומחשבה זו מגבירה את השליליות הנלווית למשבר. לכן השהו את הדחף לפתור הכל ותנו לעצמכם קצת מרחב נשימה, יש מספיק זמן, והזמן הוא פקטור מאוד חשוב. ההטמעה של השינויים הנפשיים ושינויי ההתנהגות והחשיבה הן תהליך איטי וארוך. לעיתים יעברו שנים עד שנוכל להסתכל אחורה ולראות את הדרך הארוכה שעברנו וכמה השתנינו. אולי גם נוכל להכיר תודה על המשברים והאתגרים שעברנו, שעיצבו אותנו להיות מי שאנחנו כרגע.

שיתוף

כל מי שחווה משבר בחייו יכול להיזכר כמה בודד זה יכול להרגיש. ברגעי קושי אנו נוטים להתכנס פנימה ולהתרחק מאחרים. חוסר הביטחון הנלווה, הקושי להראות פגיעים והמסרים החברתיים שהוטמעו בנו בילדות, שצריכים להיות חזקים, רק מרחיקים ומבודדים אותנו יותר. הפרדוקס הוא שהבידוד העצמי שאנו כופים על עצמנו רק מחמיר את יתר התסמינים ובאותו אופן כשאנו משתפים אחרים בקשיים שלנו אנחנו מייצרים קרבה, אמפתיה וחום שעוזרים לנו להרגיש טוב יותר. לכן יש חשיבות רבה בשיתוף הסביבה הקרובה ובקבלת תמיכה. אנחנו יצורים חברתיים מטבענו ולכן שיתוף הקשיים שלנו הוא אחד מהדרכים להתחבר ולהעמיק את הקשרים. האנשים הקרובים לנו הם שותפים למסע חיינו וכפי שנרצה להיות שם בשבילם הם רוצים להיות שם בשבילנו. למרות שאולי אתם חשים שאף אחד לא יוכל להבין, אתם תופתעו כמה הקשיים והאתגרים שלכם משותפים לכל כך הרבה אנשים והשיתוף והתמיכה ההדדיים הם משאב עצום.

"אם אתה מגן על הקניונים מפני סופות הרוח לעולם לא תראה את היופי האמיתי של גילופיהם." אליזבת-קובלר-רוס