ילד פנימי – עבודה עם הילד הפנימי ככלי לחיבור עצמי

אני מוצא שאחד הכלים ביותר משמעותיים שלמדתי במהלך ההתפתחות האישית והמקצועית וגם ביישום בקליניקה עם מטופלים וגם בחיים האישיים -  זה העבודה עם הילד הפנימי. הילד הפנימי הוא חלק חי בנפש שלנו ובלתי נפרד מהעצמי שלנו שמייצג חלקים נפשיים מהילד/ה הקטן/ה שהיינו. הילד הפנימי מכיל את החלקים הפגועים הכוללים את הצרכים שלא סופקו, הרגשות שלא ניתן להם ביטוי והפחדים (כשמעל כולם הפחד שלא יאהבו אותי) אך הוא מכיל גם את החלקים של הילד הקסום, היצירתי, בעל החתוה, הסקרנות, התלהבות והמשחקיות.בדרך כלל החלקים הפגועים מהילדות כוללים את אירועים שנחוו עבורנו טראומתיים ואת המסרים המגבילים שספגנו מהסביבה שלנו בין אם במודע או לא במודע כמו למשל שאסור לבכות, או לקנא, שאנחנו צריכים להיות ילדים טובים או שאנחנו צריכים להתבייש בגוף שלנו.. הדרך שבה התמודדנו עם אותם אירועים ורגשות אסורים הייתה הגלייתם לצל הנפשי (כלומר התת מודע) שלנו ובמעשה זה איבדנו גם חלק מהאותנטיות שלנו או כמו שהפסיכולוג הידוע דולנד ויניקוט ניסח : פיתחנו עצמי כוזב על חשבון העצמי האמיתי.

על פי לואן בספרו "JOY": "הרגשות העמוקים שקברנו הם הרגשות של הילד שהיינו – הילד שהיה חופשי ותמים ושידע שמחה, עד שרוחו נשברה כי הוא אולץ להתבייש ולהרגיש אשם בדחפים הטבעיים שלו.."

הגלייתם של רגשות אלו הייתה פעולה הישרדותית עבור הילד או הילדה שהיינו שמטרתה הייתה שנמשיך לקבל אהבה מהסביבה שלנו ובעיקר מההורים שלנו אך המחיר היה צמצום האותנטיות ופיתוח דפוסי הגנה לא מודעים שפועלים כשאנו "מאותגרים" רגשית. למשל כאשר אדם מאבד את הזהות האמיתית שלו ומפתח אופי מרצה, כדי "להיות נחמד"  הוא דוחק את תחושות הכעס או תסכול שכל כך חשובות לבריאות הנפשית. מצב מתמשך שכזה עלול לגרום לתחושת ריקנות, שעמום חוסר משמעות ודיכאון.

כשאנחנו מרגישים תחושות חזקות של פחד,בושה, אשמה, כעס קנאה בכל מיני אינטרקציות בחיים אם בעבודה בלימודים או בזוגיות, זה סימן ברור לכך שהילד הפגוע שבנו מתעורר ומפעיל את המערכת הנפשית. אולי נרגיש שזה לא בשליטתנו, שזה היה חייב פשוט להתפרץ מתוכנו ללא שליטה, שהרגשות מציפים אותנו או המחשבות לא מרפות.. אלו תחושות שיכולות להיות קשות מאוד, ואז אנחנו בדרך כלל מאשימים את עצמנו שכך אנחנו מרגישים.  אבל האמת היא שאלו לא דפוסים רציונליים אלא דפוסים לא מודעים. השלכה של החלקים הפגועים שבילד הפנימי שלנו על העולם. העבודה עם הילד הפנימי היא דרך חדשה ורכה שמאפשרת לנו לפגוש את עצמנו ברכות ולעדן ולעבוד עם אותן תחושות קשות.

חידוש הקשר עם הילד הפנימי

השלב הראשון בריפוי הילד הפנימי הוא לחדש את הקשר איתו. כעת כשאנחנו כבר מבוגרים אנחנו אלה שמשמשים כהורים של החלקים הילדים בנו. עלינו לפנות אל אותו ילד/ה פנימי בחמלה וברוך. לתת לו את התחושה שאנו איתו, לא משנה איזה רגש עלה בו, לתת לו חיבוק ולראות את הכאב שלו.

המדיטציה שמצורפת תעזור לכן.ם ליצור קשר עם הילד.ה הפנימי.ת שלכם להתחלת תהליך הריפוי/

כשאנשים מתחילים לייצר קשר עם הילד הפנימי הפגוע שבתוכם, נפתח פתח לעלייה של יצירתיות שהייתה טמונה בילד הטבעי והנפלא שבכל אחד מאיתנו אך נחסמה עקב הפחד והבושה. כאשר מצליחים לשלב את הילד הפנימי עם הבוגר שבנו, הופך הילד הפנימי למקור של צמיחה וגדילה.

העמקת הביטחון של הילד הפנימי

בשלב השני לאחר שחידשנו את הקשר עם הילד הפנימי והשבנו אותו לעצמנו עלינו להגן עליו, לתת לו הרגשה שיש מישהו בעל סמכות וידע ששומר עליו. כלומר נתחיל לשמש לעצמנו כפונקציות ההוריות שאולי לא קיבלנו. עלינו להיות ההורה שהילד היה זקוק לו. לבקש שיראה לנו את מה שהסתיר או חשש להראות וקיווה שיראו וישמעו. לתת לו לספר לנו על החולשות, על הפחדים, הבושה והאשמה שהוא מחזיק. עלינו לתת לו לספר לנו את כל מה שלא יכל או לא אפשרו לו.

כיוון שהילד הפנימי נחסם בשלבים מוקדמים של ההתפתחות, לא היה לו הזמן ללמוד מה שהיה צריך ללמוד בכל שלב.. לכן עלינו ללמוד להשתמש ביכולת והסמכות שלנו כמבוגרים כדי ללמד את הילד הפנימי (ואת עצמנו כמובן) לרכוש את מה שהיה צריך ללמוד. להלן כמה חוקים מטפחים, שתוכלו ללמד את הילד הפנימי הנפלא שבכם (נלקח מהספר השיבה אל הילדות):

1. מותר לכם להרגיש כפי שאתם מרגישים. רגשות אינם נכונים או שגויים. הם פשוט רגשות. אין אדם שיכול לומר לכם מה אתם צריכים להרגיש. טוב ומועיל לשוחח על רגשותיכם.
   

2. מותר לרצות מה שאתם רוצים. אין משהו שצריך לרצות או לא לרצות. אם אתם קשובים לאנרגיה האצורה בכם, תרצו להרחיב את האופקים ולהתפתח. מותר וצריך לספק את צורכיכם. כדאי לבקש את מה שאתם רוצים.

3. מותר וצריך להשתעשע ולשחק. מותר ליהנות ממשחקי מין. מותר ליהנות ממיניות.

4. חובה לספר את האמת כל הזמן. זה מצמצם את הכאב. השקר מעוות את המציאות וחייבים לתקן כל צורה של עיוות מחשבה.

5. חשוב לדעת מה הגבולות שלכם ולדחות סיפוקים מדי פעם. זה מצמצם את הכאב.

6. הכרחי לפתח חוש מאוזן של אחריות. פירושו של דבר, שאתם מוכנים לשאת בתוצאות של מעשיכם וצריכים לסרב לשאת בתוצאות של מעשיו של מישהו אחר.

7. מותר לשגות. אנו לומדים מהשגיאות.

8. יש לכבד ולהעריך את הרגשות, הצרכים והשאיפות של אחרים.

9. מותר שיהיו לנו בעיות, אך צריך לפתור אותן. מותר להתווכח ולריב.

בעצם השלב השני מאפשר העמקה של הקשר עם הילד הפנימי והעמקת הביטחון שלו. נוכל לעשות זאת על גם ידי פיתוח תחושות הביטחון שלנו בעצמנו. למשל אפשר לרשום רשימה של משאבים ועוגנים שעומדים לרשותנו כיום כמבוגרים: תכונות אופי חיוביות, יכולות גופניות, קשרים מטיבים שיש לנו, יכולות מסוימות כמו היכולת להתפרנס ולדאוג לעצמנו, משאבים רוחניים ועוד.. כל הדברים שמסבים לי נחת ורוגע לדעת על עצמי. כל פעם שנרגיש מופעלים ונזהה שהמקור של ההפעלה הוא הילד הפנימי  הפגוע שבתוכנו נוכל להיזכר במשאבים שיש לנו ולומר לו " יודע שעולה בך חוסר ביטחון אבל ראה אתה גם בעל אינטלגנציה גבוהה שעזרה לך בחיים בעבר",  או למשל "אני שומע שאתה לחוץ להספיק דברים כדי להיות בסדר אבל זה גם בסדר אם תנוח ולא תספיק הכל, אתה חרוץ ותעשה את זה בפעם אחרת כשיהיה לך חשק".

העבודה עם הילד הפנימי היא תהליך ארוך עם פוטנציאל מרפא מאוד. קידום הביטחון הפנימי של הילד בתוך כל אחד מאיתנו דורש הבנה עמוקה של הרגשות והצרכים הרגשיים שלנו. בדרך זו נוכל לסייע לעצמנו להתפתח ולצמוח כאנשים, לבנות יחסים בריאים ולהתמודד ביעילות עם האתגרים שלנו. כשאנחנו רואים את הילד הפנימי שבתוכנו ומקשיבים לו אח"כ אולי נוכל גם לראות את הילדים הפנימיים של אנשים אחרים ולהיות יותר בחמלה והבנה כלפיהם.